איך יבש נחל בצת ?

נחל בצת, המיוחד שבנחלי האיתן בגליל המערבי, כבר לא זורם. המטיילים זוכרים לבטח את עיינות כרכרה באפיק נחל בצת מצפון לקיבוץ אילון ואת פכפוך המים הצלולים והקרירים בצל עצי הדולב הגדולים. כל זה היה נכון עד 1999, אז יבשו המעיינות.

עיינות כרכרה הן נביעות של מי התהום הפורצים משכבת "האקוויפר העליון" ברום של 240 מ' מעל פני הים. מפלס מי התהום באקוויפר המזין את המעיינות, עולה מדי חורף ויורד בקיץ אך במצבו הטבעי שפעו המעיינות לאורך כל השנה. בשנים גשומות שפעו עיינות כרכרה בעוז וספיקתם השנתית הגיעה לסך של 3.5 מלמ"ק (מיליון מטרים מעוקבים) שזרמו דרך בריכות ומפלונים לאורך 5.5 ק"מ עד לצומת אדמית. בשנים ממוצעות הגיעה ספיקתם השנתית של עיינות כרכרה לסך של 1.1 מלמ"ק אשר זרמו לאורך כשני ק"מ במורד הנביעה. היו אלה ימי הזוהר של נחל בצת ומטיילים רבים, משפחות, קבוצות ובודדים, פקדו את הבריכות והמעיינות וזכו להכיר את עולם הצומח והחי העשירים שבנחל תוך טיול ובילוי חווייתיים מהמעלה הראשונה.

החתך ההידרולוגי הטיפוסי באגן נחל בצת מציג שני אקוויפרים, הניצבים האחד מעל לשני ומופרדים ע"י שכבה אטומה, והם נקראים "האקוויפר העליון" ו"האקוויפר התחתון". עיינות כרכרה ניזונים כאמור מהאקוויפר העליון ופורצים ממנו אך במקרים רבים השכבה האטומה החוצצת לכאורה בין שני אקוויפרים, אינה אטימה לחלוטין ומתקיימים קשרי הזנה בין האקוויפר העליון לתחתון. במקרים אלה יש לראות את האוגר כאחד שבין אזוריו מתקיימים קשרים בעלי מוליכויות מים שונות. לענייננו, משמעותה של עובדה זו הנה ששאיבה מעומק האקוויפר התחתון תשפיע על מפלס האקוויפר העליון וזו אך שאלה של זמן עד שמפלסו ירד אל מתחת למפלס הנביעה ויגרום להתייבשותה. זה מה שאכן קרה לנחל בצת.

בשנת 1939/40, עם ייסוד קיבוץ אילון, נבנתה תחנת שאיבה שמוקמה כק"מ מערבה מהמעיינות, והונח צינור שהעלה את מימי הנחל אל הקיבוץ. שאיבת המים מהנחל בנקודה זו קיצרה את אפיקו האיתן, אך הנחל עדיין זרם בזרימה איתנה במשך כל השנה לאורך של למעלה מקילומטר במורד הנביעות.

במחצית שנות ה-50 נקדחו מספר קידוחים באזור יערה במורד הנביעות ואלה החלו להפיק מספר מלמ"ק בשנה. למרות שאיבת הקידוחים נמשכה שפיעתם של עיינות כרכרה לאורך כל השנה.

בשנות ה-80 נקדחו עוד שלושה קידוחים באזור שומרה אשר במעלה האקוויפר ואלה שאבו אמנם כמויות מים קטנות יחסית שהגיעו לסך של 1 מלמ"ק לשנה, אך מפלס המים באקוויפר כבר החל לרדת. בשנת 1988 נקדח ע"י חברת "מקורות" קידוח נוסף בשדה שומרה באישורה של נציבות המים דאז (רשות המים היום). לאור החשש שהקידוח הנוסף עלול לגרום להתייבשות עיינות כרכרה, נשלחה באוגוסט 1990, ולפני הפעלת הקידוח, התרעה מקיבוץ אילון לחברת "מקורות" בדבר אפשרות התייבשות עיינות כרכרה עקב השאיבה הנוספת. כחודש לאחר מכן הועברה לקיבוץ אילון תשובת חברת "מקורות" כי בשל עומקו של הקידוח אל תוך האקוויפר התחתון ובשל ההפרדה המוחלטת לתפיסתם בין האקוויפר התחתון לאקוויפר העליון (ממנו ניזונים עיינות כרכרה) "אין מקום לדאגה המובעת... בדבר השפעה אפשרית של השאיבה בקידוח שומרה 2 על עינות בצת".

לאחר הפעלת קידוח שומרה 2 הורתה נציבות המים על הגברת היקפי השאיבה בשדה שומרה ל-2.8 מלמ"ק לשנה היקפים שהתייצבו על כמות של 2.5 מלמ"ק לשנה במשך שנות ה-90. עד לתחילת שנות ה-90 עמד מפלס האקוויפר המזין את המעיינות על רום של 290 מ' מעפה"י ומפלס גבוה זה סיפק 50 מ' של לחץ הידראולי נאות שקיים שפיעה טבעית בעיינות כרכרה (שרומם כאמור עומד על 240 מ' מעל פני הים) לאורך כל השנה. בשנת 1991 הביאה שאיבת-היתר לירידה של מפלס האקוויפר לרום של 255 מ' מעפה"י ושפיעת המעיינות פחתה. רום המפלס באקוויפר המשיך לרדת בעקביות ובקיץ 1994 הוא עמד על מפלס של 210 מק מעפה"י (30 מ' מתחת לרום הנביעה) ועיינות כרכרה הפסיקו להיות מקור מים איתן. במשך שנות ה-90 התייצבו מפלסי האקוויפר באביב ובקיץ לרום נמוך מרום הנביעה ובשנת 1999 פסק נחל בצת מזרימתו למעט עונה קצרה בחורף ובאביב.

לאור הירידה בשפיעת עיינות כרכרה, נשלחה בשנת 1997 התרעה נוספת מקיבוץ אילון לנציב המים דאז, עם בקשה לבחינת הסיבות האפשריות לייבוש הנחל וביניהן האפשרות שקידוחי שומרה הם הגורמים להפסקת השפיעה הטבעית.

העדר תגובה ופעולה מצד נציבות המים וייבושו של נחל בצת בסוף שנות ה-90, הביאו להתעוררות ציבורית באזור וכתוצאה ממנה הופק בשנת 2001 סקר הידרולוגי באגן נחל בצת שנערך ע"י ד"ר אלון רימר. הסקר בחן את שפיעת המעיינות אל מול היקפי השאיבה וכמויות הגשם השנתיות והגיע למסקנה נחרצת כי עיינות בצת יבשו בשל שאיבת-יתר מתמשכת מקידוחי שומרה אשר הביאה בתהליך הדרגתי לירידה משמעותית במפלסי האקוויפר המזין. בשל טענות-נגד שהועלו ע"י חברת "מקורות" כי השפיעה הטבעית נפסקה בשל מיעוט גשמים, בחן הסקר את יבולי הגשם מאז החלו מדידות גשם באזור, ומצא כי אלו לא פחתו בממוצע ואפילו עלו במקצת. הסקר שלל אפוא את ההסבר התולה את סיבת ההתייבשות בירידה בכמות המשקעים ותלה את התייבשות המעיין בשאיבת-יתר מתמשכת.

כתגובה לסקר ההידרולוגי ומסקנותיו, הוציאה חברת מקורות דו"ח משלה אשר חרף ההוכחות הברורות, התעקש לדבוק בתיאוריית מיעוט הגשמים כסיבת הפסקת השפיעה.

אישור נוסף למסקנה כי סיבת התייבשות המעיין נעוצה בשאיבת-היתר מקידוחי שומרה, אפשר למצוא בעבודתם של גבעתי וטל מהשירות ההידרולוגי שהוא חלק מנציבות המים. בעבודתם הכוללת ניתוח יחסי הגשם ושפיעת המעיינות בגליל המערבי הגיעו גבעתי וטל למסקנה השוללת את האפשרות כי מקור ההתייבשות הנו מיעוט הגשמים ומכאן למסקנה החלופית המתבקשת התולה את הסיבה העיקרית להתייבשות נחל בצת בשאיבת-היתר מקידוחי שדה שומרה.

לאורן של עבודות אלו ובשל הלחץ הציבורי ותביעתה של רשות הטבע והגנים להעניק "עזרה ראשונה" לנחל הגוסס, הונח בשנת 2002 צינור בקוטר 40 מ"מ, מבריכת "מקורות" שברמת אדמית לאזור הנביעות אשר מזרים קילוח מים דק של כ-10 מ"ק/שעה אל המעיינות החרבים, ומאפשר הרטבה מעטה של קטע קצרצר מהאפיק במהלך הקיץ. מצבו של הנחל המשיך להתדרדר ובסתיו 2006 הונח צינור נוסף בקוטר 63 מ"מ, המעביר כמות כפולה של מים. הזרמת המים משני הצינורות הייתה אמורה לשפר את הרטבת קטע נחל קצר במורד הנביעות, אך היא עדיין מהווה עשירית מכמות המים שזרמה בעבר בנחל ואינה מספקת. כמות זעירה זו, והעובדה כי המים המוזרמים הנם מי "מקורות" מטופלים בכלור שאינם מתאימים לקיום מערכות טבעיות, אינן מטיבות עם ערוץ הנחל ולאורך זמן, אינן מסייעות לשיקום המערכת הטבעית בנחל והשבתה למצבה טרם שאיבת-היתר.

נראה אפוא כי למרות המסקנות הברורות והקשות, התעקשו רשות המים וחברת "מקורות" במשך כל העשור האחרון, לדבוק בהסבר מיעוט הגשמים, ופטרו עצמן מטיפול נאות במשבר ע"י אספקת מים מזערית באיכות לא מתאימה להצלת הנחל הגוסס. היום, לאחר שנים רבות של ויכוח מתיש, מזיק ומיותר על סיבת התייבשותם של עיינות כרכרה, מודה מנהל רשות המים כי הסיבה להפסקת השפיעה הטבעית של עיינות כרכרה ונחל בצת היא שאיבת-היתר בקידוחי שומרה.

סוף טוב? לא כל כך מהר! רשות המים, אשר חרף התרעות, אישרה בזריזות וללא כל סייג את שאיבת-היתר המתמשכת בשנות התשעים אשר ייבשה את הנחל, אינה מזדרזת היום לעצור את שאיבת-היתר ולהשיב את המים שנלקחו למרות מצבו העגום של הנחל. חידוש המאבק הציבורי בשנת 2009, שבמרכזו התביעה הנחרצת להפסיק הדרגתית את שאיבת-היתר מקידוחי שומרה על-מנת להביא להשבת השפיעה הטבעית לנחל, אמנם הביא את רשות המים להודות בחצי פה בשאיבת-היתר כגורם הייבוש ולאחריותה למצבו של הנחל, אך היא מציבה לוח זמנים ארוך ומפותל בן שבע שנים לפחות, להנחת צינור אספקת מים מאזור החוף לאזור ההר אשר יהווה חלופה לקידוחי שומרה כמקור מים לאזור ההר.

נחל בצת אינו יכול להמתין עוד. מצבו קשה ביותר ונופי הנחל, צמחייתו ומערכת החי שבו, לא ישרדו את שבע השנים הארוכות הללו שרשות המים מתכננת עבורו בהמשך לעשר שנות ייבוש שהחלו בשנת 1999. נחל בצת זקוק לתכנית חירום, בעלת לוח זמנים קצר לתכנון וביצוע צינור האספקה תוך שלוש שנים מהיום כדי שלא יהיה מאוחר מידי.