קבוצת המאבק להצלת נחל בצת

אודות משק המים ונחלי ישראל

משק המים של ישראל ניזון ממקורות מים טבעיים (רשות המים - מקורות המים הטבעיים ) ולאחרונה גם מייצור מים באמצעות מכוני ההתפלה. הביקוש ההולך וגובר למים לחקלאות, לתעשייה ובעיקר למגזר העירוני והפרטי, גורם לניצול יתר של מקורות המים הטבעיים.

שאיבת מי התהום בקידוחים לעומק האקוויפרים ולכידת מעיינות גורמת לירידה קבועה במפלס מי התהום. הגשמים והמשקעים שיורדים אינם מצליחים מזה שנים רבות להביא למילוי חוזר מלא של מפלס מי התהום עקב הגידול המתמיד במספר הצרכנים ועליה ברמת הצריכה האישית והמוסדית. כך נוצר במשך עשרות השנים של שאיבת יתר גרעון של 2 מליארד מ"ק מים אשר הוביל למשבר מתמשך ועמוק במשק המים. בדוח מאזן המים, שאיבות ומפלסים של רשות המים נכתב: "לאמיתו של דבר, כבר בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, הגיעה רמת השאיבה לקצב המילוי הטבעי הנובע מחלחול מי גשמים. ומאז החל מפלס מי התהום רק לרדת."
"השאיבה נטו הייתה לפעמים שווה ולפעמים גבוהה יותר מהמילוי החוזר. במבט לאחור מתברר שההחדרה עצרה במידה מה את תהליך ירידת המפלסים, אך לא הביאה להחזר הגירעון."

גודלו של המשבר היה ידוע לרשויות בסוף שנות ה-80. דו"ח מבקרת המדינה משנת 1990 מתאר את המדיניות הבעייתית ומצביע על האחראים למחדל. "...דרך ניהול משק המים על פני תקופה ארוכה היא אשר דרדרה את משק המים למצבו הקשה.... ואינו תוצאה של שנה שחונה בודדת או אפילו שתי שנים שחונות עוקבות, אלא מניהול בלתי תקין של משק המים במשך שנים"

גם דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית למשק המים משנת 2002 מצביע על הגורם האנושי כגורם המרכזי למשבר העמוק והמתמשך בהתדלדלות מקורות המים בישראל וכך מודגש בו: "המשבר לא נגרם בגלל השינויים האקלימיים, שגרמו לירידה בכמות הממטרים ואף לא בגלל העלייה החדה בהיקף האוכלוסין בחמישים השנים האחרונות וברמת החיים. הכישלון המהדהד הוא בעיקרו מעשה ידי אדם!" הדוח שם דגש על ניהול משק המים וקובע כי ניהול נכון היה יכול למנוע את המשבר: "לאור הידע המצוי בידי המומחים בארץ ובעולם, ניהול יעיל ואחראי של משק המים יכול היה למנוע את המשבר על ידי מציאת פתרונות יצירתיים לכל הבעיות".

הפתרון המתבקש הוא שימוש מושכל במשאב המתכלה על פי מדיניות של פיתוח בר קיימא באופן שאינו פוגע בדורות הבאים גם רשות מים מכירה במים כ משאב במחסור וכך כתבה: "המדינות המפותחות יכולות להקדיש משאבים אנושיים וכספיים לשימור הסביבה ולשיקומה. אולם המדינות המתפתחות, באופן טבעי, מעמידות בראש סדר העדיפויות את פיתוח התשתית ואת ניצול אוצרות הטבע, ולפעמים על חשבון שימור הסביבה ושימור מקורות המים. האסטרטגיה המומלצת עבורן היא פיתוח בר קיימא. במילים אחרות, ביצוע פעולות הפיתוח באופן שהפגיעה בסביבה תהיה מוגבלת והנזקים לא יגדלו בהתמדה, ומקורות המים יוכלו לשמש אף את הדורות הבאים."

נחל בצת, כמרבית נחלי ישראל, הנו קורבן של משבר מים מתמשך שנוצר עקב שאיבת יתר וניצול מירבי של מאגרי המים שלנו. כך למשל, עקב שאיבת יתר מקידוחים סמוכים - בעיקר קידוחי שומרה ויערה, יבשו עינות כרכרה וערוצו הזורם של נחל בצת.. כיום אין ספק כי הגורמים לירידה בשפיעת המעיינות אינם קשורים כלל בירידה בכמות הגשמים (זו אף עלתה בממוצע בעשורים האחרונים) אלא בשאיבת היתר מקידוחי שומרה ויערה כפי שהוכח בעבודתם של גבעתי וטל ובסקר ההידרולוגי של אלון רימר.

לאחרונה, גם נחל כזיב מאוים ע"י קידוחי חירום חדשים של מקורות במעלה האגן. לפיכך, פנה אבינועם בן יצחק - מנכ"ל החברה להגנת הטבע אל שר התשתיות, לשר לאיכות הסביבה ולמנהל רשות המים בבקשה דחופה לעצור את קידוח אבן מנחם 2 וזאת כדי למנוע פגיעה אפשרית בשפיעת מקורות המים בנחל, פגיעה אשר עלולה להתגלות תוך מספר שנים.

לא רק נחלי הגליל המערבי נפגעו משאיבת היתר המתמשכת. החברה להגנת הטבע הוציאה ב-2008 דוח מעינות ונחלים בישראל - 2008 על מצב המים במעיינות ובנחלים המתאר תופעה עגומה של ניצול משווע של הנחלים והמעיינות עד להתרוקנות הנחלים ממימיהם הטבעיים והפיכתם למובילי ביוב ושפכים. חלק מאפיקי הנחלים הוסדרו, הוסטו מתוואיהם המקוריים והפכו לתעלות.

מושגים להרחבת הידע:

מי-תהום(groundwater) : כל המים הנמצאים מתחת לפני הקרקע וניתנים להפקה מבארות, קידוחים, מעיינות וכו'. מי התהום, להבדיל ממקורות מים עיליים, הם מקור מצוין של מים לצורכי הספקה עירונית, ולצרכים תעשייתיים וחקלאיים, מאחר שהנם נקיים מזיהום ואינם מצריכים בד"כ טיפול לפני השימוש.

חלחול למי תהום: המקור העיקרי למי תהום הם המשקעים היורדים ע"פ כדור הארץ. משקעים אלה מחלחלים עד הגיעם לשכבה אטימה שמעליה הם מצטברים. מים אלה יוצרים את האזור הרווי המכונה מי תהום.

שכבות נושאות ושאינן נושאות מים: מבנה הקרקע אינו הומוגני והשכבות נבדלות זו מזו בהרכבן, במקורן הגיאולוגי, בעובין ובתכונות הולכת המים שלהן. על טיב השכבות אנחנו לומדים מדגימות קרקע המוצאות בזמן קידוח בארות, או בשיטות גיאופיזיות שונות. את סיכום המידע מרכזים באמצעות מפות וחתכים גיאולוגיים.

תכונות עיקריות של שכבה נושאת מים:

נקבוביות (porosity) - היחס בין נפח חללי האוויר לבין הנפח הכללי של החומר;

מוליכות הידראולית (hydraulic conductivity)- כושר הסביבה הנקבובית להוליך נוזל;
תפוקה סגולית (specific yield)- כמות המים (באחוזים מנפח השכבה) המתקבלת מניקוז שכבה רווית מים ע"י כח הכובד בלבד.
בהתאם לתכונות אלה נוכל למיין את שכבות הקרקע השונות ולהבחין בין שכבה נושאת מים - אקוויפר (aquifer), לבין שכבה אטימה – אקוויטרד (aquitard), ושכבה שאינה נושאת מים - אקוויקלוד (aquiclude).

אַקוויפר - (בעברית אַקְוָה) הוא שמה של שכבה נקבובית (סלעים, חצץ, חול או חומרים אחרים) המאפשרת מעבר מים דרכה ומכילה מים (משמעות השם: נושא מים). האקוויפר הוא שכבה סלע נקבובית תת-קרקעית, הנמצאת מעל שכבות סלע אטומות, שאינן מאפשרות חלחול מים דרכן. עקב כך, מהווה האקוויפר מאגר של מי תהום. ניתן לדמות את האקוויפר למעין "ספוג" הרווי במים.

אקוויקלוד - שכבת סלע אטימה שאינה מאפשרת למי תהום לזרום בתוכה.

מטר מעוקב - יחידת מידה לנפח ששווה לנפחה של קובייה שאורך צלעה מטר אחד. מעוקב במשמעות קובייה, בעל שלושה ממדים. מטר מעוקב היא יחידה שמכילה אלף ליטר. מטר מעוקב של מים מזוקקים שוקל טון אחד. מטר מעוקב נקרא גם קוב.

מלמ"ק - מיליון מטר מעוקב - מידת נפח, נפח של מליון טון מים.

שאיבת יתר- שאיבה קבועה ע"פ זמן ארוך של כמויות מים, שיחד עם ההתנקזות הטבעית עולות על כמות המים המעשירה את האקוויפר בחלחול מי גשמים ובכך גורמת לירידה כוללת במפלסים הסטטיים של האקוויפר.

מילוי חוזר – מילוי מחודש של מי התהום אשר הופקו ונשאבו מבארות, קידוחים, מעיינות וכו'. מידת המילוי וקצב המילוי תלויים במכלול גורמים בינהם כמות הגשם, פריסת המשקים בזמן ובמרחב, מאפייני הקרקע וההחדרה למי התהום ועוד.

צריכת המים הממוצעת לנפש בישראל היא 165 ליטר ביום שהם בקירוב 5 קוב מים בחודש.

קישורים: